זו השעה לסגור חלונות ולהדליק את הצֶ'רָאק בשמן שומשומין
זה הריח שדבק בי בלילות בהם הזיתי שירה ערומה על המחברת ואתה היית שם
מזיע וסופק את התום הנורא.
אני מביטה על ציפורי הלילה הנחבטים על חלוני איני מבחינה יותר ביני לבינן. אני תוהה אם תזכור את הדרך אלי ביתי כבר מזמן סדוק ממני ובמקום מטע הרימונים סבתי תלתה דגלים של תפילה
עם שמות הפוכים של האהוב שלה.
אני מבשלת סיר מרק עם מש ודלעת משורר רעב נוגס בבשר החי מה לי ולזה? היום אסתפק להביט בך ולספור את תנועת הצל על הכתלים כמניין השנים שחיכיתי ולומר לך זו השעה לסגור חלונות ולהדליק את הצֶ'רָאק בשמן שומשומין ולהניח את ראשך העייף על שקע צווארי ולשיר לך שיר ערום ולהזיע את כל הבכי פעם אחת ואחרונה.
*** צֶ'רָאק - מנורת שמן