מַחְבְּרוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁלִּי הֵן סוּג שֶׁל מַחְשָׁבָה. לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁהַדְּבוֹרִים יְזַמְזְמוּ עַל גּוּפִי כְּשֶׁאֲנִי מִתְפַּשֶּׁטֶת וְשׁוֹכֶבֶת  בַּשָּׂדֶה. אַף אֶחָד לֹא יָבוֹא, גַּם לֹא הַשּׁוּעָלִים. הֵם חָמְקוּ אֶל צִלָּם. הַשֶּׁמֶשׁ מַפְצִיר בִּי לְהָעֵז יוֹתֵר.
אִלּוּ בָּאתָ הָיִיתִי מַרְאָה לְךָ אֶת אִדּוּי הַזְּמַן בַּצַּד הַכָּנוּעַ שֶׁל הַשִּׂיחַ. שָׁם עַכָּבִישׁ טוֹוֶה מַסֶּכֶת. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְהַתְמִיד כָּמוֹהוּ. בְּכָל בֹּקֶר אֲנִי מִסְתַּכְסֶכֶת עִם עַצְמִי וּמִתְפַּשֶּׁרֶת עַל מַבָּט בּוֹהֶה.
 
בְּקַו נָמוּךְ מִכָּאן אֵלֶיךָ
מַקְדִּים שֵׁן הָאֲרִי לִפְרֹחַ.
 
צילה זן-בר צור
2021