"שמרי על הקיכלי”
הבלוג של רחל פארן
לאנשים שאוהבים ספרים
האם אפשר לומר על כאב שהוא פיוטי וציורי? זה כמעט אוקסימורון. “שמרי על הקיכלי” הוא ספר פיוטי המתאר ברגש, בצבע ובריח את כאבן של נשות אפגניסטן. אני אוהבת את השירים של צילה זן-בר צור. צילה כותבת פרוזה בשירה, מציירת בצבעים את העבר. שיריה הם גרעין של מסורת אפגנית עם פתח לעתיד. הכתיבה פיוטית ורגישה עד כאב. צילה רוקחת במילים את מרקחת נשות אפגניסטן, את כאבן וסבלן על כך שנולדו במקום הלא נכון. כאב, שאנחנו הנשים המערביות צריכות לזעוק עבורן.
"שמרי על הקיכלי"
ביקורת ספרות / שרה אהרוני
נחוצים ים של תעצומות נפש ואוקיינוס של כישרון כדי להעלות על הכתב יצירת מופת המקיימת באומץ לב וברגישות אין קץ את הצוואה הרוחנית של עולם הנשים האפגניות.
את ספר השירה של צילה זן-בר צור "שמרי על הקיכלי" פתחתי בדחילו ורחימו. לא היה לי ספק בנוגע לשירתה הפיוטית מרטיטת הלב. אך איש לא הכין אותי לקראת התיאורים השולפים בזה אחר זה את הקורא מאזור הנוחות, מטלטלים אותו, מכים בבטן הרכה ומפלחים את הלב.
המשוררת וחוקרת הפולקלור, בת למשפחה יוצאת אפגניסטן, מראיינת שנים רבות נשים שעלו מאפגניסטן, נשים שגלו מהמולדת שלהן בשל משטר הטאליבן ונשים שחיות שם, משוללות זכויות. את השיחות איתן היא הפכה לשירה דוקומנטרית ייחודית והיא משוחחת על הכתיבה שלה ועל חמישה ספרים אהובים: נשים ללא גברים - שהרנוש פארסיפור, הדרך הצרה לאוקו - מצואו באשו, שיעור גאוגרפיה - כריס אבאני, היכלי ירק - ו. ה. הדסון, על לא דבר - ליאת קפלן
"כה אמרה זאר לשוסתרא"
ביקורת ספרות / שרה אהרוני
"... ספר השירה השלישי של צילה זן-בר צור, מזמין את הקורא למסע חיים החובק במשעוליו את מיטב פסוקי הדרך הציוריים של שירתה הפיוטית. הספר מהדהד את ספריה הקודמים של המשוררת, "כותבת במקל של כורכום" ו"אנאר באלח'י", ומאיר באלף שמשות זוהרות את סימני ההיכר המאפיינים את כתיבתה. השמות המופיעים בכותרת לקוחים משפת הדארי, השפה הפרסית העתיקה, אחת משתי השפות הרשמיות באפגניסטן, מה שמעורר בי סימפטיה ראשונית כמי שינקה בבית הוריה את השפה הפרסית."
"שמרי על הקיכלי"
הַמּוּסָךְ > ביקורת שירה | הלבנה נקראת להיות עדה / נטלי תורג'מן
"זן־בר צור משמיעה את קולן של הנשים במשפחתה, אִמה, סבתה, דודותיה ונשים יוצאות אפגניסטן שראיינה בישראל, ובהמשך את קולן של פליטות אפגניות, לאחר כיבוש אפגניסטן על ידי הטליבאן באוגוסט 2021. אולם מדובר על עדות ייחודית, שהיא מכנה "עדות פואטית" ו"צוואה רוחנית", שעליה היא אמונה לשמור."
"כה אמרה זאר לשוסתרא"
ביקורת ספרות / שרה אהרוני
"... ספר השירה השלישי של צילה זן-בר צור, מזמין את הקורא למסע חיים החובק במשעוליו את מיטב פסוקי הדרך הציוריים של שירתה הפיוטית. הספר מהדהד את ספריה הקודמים של המשוררת, "כותבת במקל של כורכום" ו"אנאר באלח'י", ומאיר באלף שמשות זוהרות את סימני ההיכר המאפיינים את כתיבתה. השמות המופיעים בכותרת לקוחים משפת הדארי, השפה הפרסית העתיקה, אחת משתי השפות הרשמיות באפגניסטן, מה שמעורר בי סימפטיה ראשונית כמי שינקה בבית הוריה את השפה הפרסית."
"כותבת במקל של כורכום"
ביקורת ספרות / שלומית כהן-אסיף
"...הסיפורים כתובים בציוריות ובחושניות, תענוג לקוראם גם ללא סדר, לטעום פה, להריח שם, ולחוות את זכות הדפדוף והבחירה. בין הסיפורים נגלה איך מוטיבים מתגלגלים להם, לובשים צורה ופושטים צורה. הציפורים שמצייצות להן משולחות לחופשי מן הכלוב ומציצות את שירתן וזן-בר מקפידה לקרוא להן בשמן: עורב, קיכלי סימורג, וזה האחרון מזכיר את ציפור החול ממיתולוגיה אחרת..."
"כותבת במקל של כורכום"
News 1 / יוסף כהן-אלרן
"...צילה זן - בר צור, חוקרת פולקלור, מפזרת ביד נדיבה ובנפש חפצה את בשמיה בין דפי הספר. מעבר לעונג שבוודאי היה לה בעת כתיבת הדברים, מי שנהנה עכשיו מן המתת הריחנית והמענגת הזאת הם הקוראים..."
מאמרים:
