אָנָאר היא משוררת אלמותית בת המאה ה-12 שחיה בעיר העתיקה בָּאלְח' שבמרכז אסיה. בעת ההיא פעלו משוררים ומשוררות שחיו לפי הדרך הסוּפית, דרך הלב והאהבה. הם נהגו ללבוש גלימה פשוטה מצמר לבן. בשפת המקור "צמר" נקרא "סוּף", ומכאן הכינוי "סוּפי".

אָנָאר היא משוררת שמעולם לא נולדה ומעולם לא מתה. היא תמצית על-זמנית של שירת הנשים. היא מבטאת את קולן של הנשים הקדומות שהיו מלקטות, מבשלות, רוקחות, מיילדות, פותרות חלומות, מתפללות, מקוננות, עורכות טקסים, אורגות שטיחים, מספרות סיפורים, מרפאות ומיילדות את הנשמה אל העולם האחר.

אָנָאר – בשפת הדָרִי פירושו "רימון".

בָּאלְחִ'י – מהעיר בָּאלְח' באפגאניסטאן של היום, עיר שבה נולדו משוררים נוספים, שהידוע בהם הוא המשורר הסוּפי ג'לאל א-דין רוּמי.

מקבץ שירים מתוך הספר:

כותבת בתבלינים

סָבָתִי מְלַמֶּדֶת אוֹתִי לִכְתֹּב בְּתַבְלִינִים.

בְּמַקֵּל שֶׁל כּוּרְכּוּם אֲנִי לוֹמֶדֶת לִכְתֹּב קִינוֹת.

בְּמַקֵּל שֶׁל זַנְגְּוִיל אֲנִי לוֹמֶדֶת לִכְתֹּב נֻסְחוֹת רִפּוּי.

בְּמַקֵּל שֶׁל קִנָּמוֹן אֲנִי לוֹמֶדֶת לִכְתֹּב שִׁירֵי אַהֲבָה

בְּמַקֵּל שֶׁל כַּמּוּן אֲנִי לוֹמֶדֶת לִכְתֹּב מַפּוֹת מַסָּע.

 

אֶת אֲנִיצֵי הַזְּעַפְרָן שׁוֹמֶרֶת סָבָתִי בְּתוֹךְ תִּיק הַתַּבְלִינִים.

בַּזְּעַפְרָן כּוֹתְבוֹת הַנָּשִׁים שֶׁלָּנוּ גַּעְגּוּעִים. "אַתְּ עַכְשָׁיו יַלְדָּה, אָנָאר,

הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלָּךְ קְטַנִּים. כְּשֶׁתִּגְדְּלִי יִגְדְּלוּ אַף הֵם

אָז אֲלַמֵּד אוֹתָךְ לִכְתֹּב גַּעְגּוּעִים". אֲנִי מַבִּיטָה בְּסַבְתָּא בְּעֵינַיִם חֲזָקוֹת

עַד שֶׁגַּעְגּוּעֶיהָ קְטֵנִים וְקָטְרָם כַּאֲנִיץ זְעַפְרָן.

 

כְּשֶׁכָּל עוֹרִי מְכֻסֶּה בִּכְתַב תַּבְלִינִים, אֲנִי הוֹלֶכֶת עִם סַבְתָּא לֶהָרִים.

"בּוֹאִי וַאֲלַמֵּד אוֹתָךְ אֶת חָכְמַת הָעֲשָׂבִים", הִיא אוֹמֶרֶת

וּמוֹשִׁיטָה לִי פֶּרַח שַׁבָּר לָבָן. אֲנִי מַכְנִיסָה אֶת הַפֶּרַח

בֵּין בָּתֵּי הַשִּׁירָה שֶׁבְּסִפְרִי. סַבְתָּא מְלַעְלַעַת

עִם הָעֲשָׂבִים כְּאִלּוּ הָיוּ חַבְרוֹתֶיהָ מֵהַנֵּמָאז שֶׁל הַבֹּקֶר.

הָעֲשָׂבִים רְכוּנִים כָּמוֹהָ.

 

בַּבְּקָרִים מְלַמֶּדֶת אוֹתִי סַבְתָּא אֶת סוֹדוֹת הַלִּקּוּט

וּבָעֲרָבִים אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לִשְׁתּוֹת מַיִם מֵהַמַּעְיָן.

שָׁם אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת אַיָּלָה קְטַנָּה שֶׁמַּבִּיטָה בִּי וּבִן-רֶגַע

אֲנִי מִזְדַּקֶּנֶת וּמֵתָה בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ וְהוֹפֶכֶת לִהְיוֹת אַיָּלָה בִּדְמוּתָהּ.

עַכְשָׁיו אֲנַחְנוּ שְׁתֵּי אַיָּלוֹת צוֹחֲקוֹת.

שְׁתֵּינוּ יוֹדְעוֹת שֶׁנּוֹלִיךְ מְחַפְּשֵׂי דֶּרֶךְ צְמֵאִים אֶל הַמַּיִם,

וְהֵם בִּתְמוּרָה יִכְתְּבוּ עַל עוֹרֵנוּ פְּסוּקִים שֶׁל שִׁירָה.

 

אֲנִי פּוֹתַחַת אֶת סֵפֶר הַשִּׁירָה שֶׁלִּי. קוֹרֵאת וּמִתְעוֹרֶרֶת.

פֶּרַח הַשַּׁבָּר הַלָּבָן רוֹמֵז לִי לָלֶכֶת אַחֲרֵי סָבָתִי.

"אָנָאר", הוּא קוֹרֵא לִי, "אִכְלִי אוֹתִי".

"אָנָאר", סָבָתִי קוֹרֵאת לִי, "שׁוּבִי לַמַּעְיָן".

אֲנִי רָצָה עִם הָאַיָּלָה וְשָׁבָה לַמַּעְיָן.

לְרֶגַע אֶחָד אֲנִי זְקֵנָה מִסָּבָתִי.

הִיא יַלְדָּה בְּצַמּוֹת שְׁחוֹרוֹת.

אֲנִי קוֹטֶמֶת מִכְחוֹל שֶׁל זְעַפְרָן וְכוֹתֶבֶת עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ:

"בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי תִּמְצְאִי דֶּרֶךְ".

 

סַבְתָּא לוֹקַחַת אֶת יָדִי בְּיָדָהּ. גַּעְגּוּעֶיהָ רַבִּים כַּמַּיִם.

שְׁתֵּינוּ מְקוֹשְׁשׁוֹת זְרָדִים עֲזוּבִים וְשָׁבוֹת הַבָּיְתָה. כִּירַת הַבִּשּׁוּל כְּבוּיָה.

הִיא מוֹצִיאָה חָפְנֵי זְעַפְרָן וּמְקוֹנֶנֶת. אֲנִי רוֹחֶצֶת אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ,

מַדְלִיקָה אֵשׁ וּמְבַשֶּׁלֶת מָרָק חַם. אֲנִי פּוֹתַחַת אֶת סֵפֶר הַשִּׁירָה בַּמָּקוֹם

בּוֹ הִנַּחְתִּי אֶת פֶּרַח הַשַּׁבָּר הַלָּבָן וְקוֹרֵאת לָהּ שִׁיר מִיָּמִים מְאֻחָרִים.

 

* נֵמָאז – תפילה

 
 

שְׁכַב עִמִּי

קַר הַיּוֹם מִתָּמִיד.

אֲנִי עוֹד שׁוֹמֶרֶת

עֲלֵי תֵּה כְּמוּשִׁים

לִמְדוּרָה קְטַנָּה

וּלְבִכְיְךָ הַמְּאֻבָּן.

אֵינִי טוֹעָה בֵּין אַיָּלָה לְבֵין מַיִם.

שְׁנֵינוּ נוֹלַדְנוּ בִּפְרִידוֹת קְטַנּוֹת.

 

אִם תִּרְאֵינִי

מְהַלֶּכֶת בְּהָרֵי פָּמִיר

עִם גְּלִימַת צֶמֶר וְסֵפֶר שִׁירָה

קְרָא לִי

אָנָאר.

 
 

שם נרדף לגעגועים

אֲנִי מִתְכַּסָּה

בְּשִׁכְמִיַּת הַצֶּמֶר שֶׁל סָבָתִי

וְשׁוֹתָה תֵּה קִנָּמוֹן.

הַיּוֹם אֲנַחְנוּ כָּאן

שׁוֹמְעִים אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד

בִּשְׂדוֹת הַחִטָּה

אוֹ בְּסִפְרוֹ

בַּמָּקוֹם בּוֹ כָּתַב:

"אֵם הַחִטָּה

הַבְשִׁילִי בְּגוּפִי הָרָעֵב.

לֹא הָיְתָה עוֹד עוֹנָה כָּזֹאת

בָּהּ גְּשָׁמִים הֵם שֵׁם נִרְדָּף לְגַעְגּוּעִים".

 

הוּא קוֹרֵא לִי

שֶׁאָבוֹא אֵלָיו אֶל הַשָּׂדֶה.

אֲנַחְנוּ חוֹבְטִים זֶה בָּזוֹ בִּפְרָאוּת

עַזָּה מֵהַגְּשָׁמִים

עַזָּה מִיְּכָלְתֵּנוּ לְהָבִין.

אֲנִי מִתְכַּסָּה כָּל כֻּלִּי

בְּשִׁכְמִיַּת הַצֶּמֶר שֶׁל סָבָתִי

זוֹ קְרִיאָה:

יֵשׁ לִשְׁמֹר עַל חֹם הַגּוּף

מִפְּאַת הָרַעַד שֶׁיָּבוֹא.

פרידות קטנות

אִם תִּרְאֵינִי

מְהַלֶּכֶת בְּהָרֵי פָּמִיר

עִם גְּלִימַת צֶמֶר וְסֵפֶר שִׁירָה

קְרָא לִי.

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת הֵיטֵב

אֶת בְּדִידוּתָן

שֶׁל צִפּוֹרֵי הַבַּר

וִיכוֹלָה לְהַבְחִין בֵּין

רַעַד הַגֶּשֶׁם הָאָפֹר בְּגוּפִי לְבֵין

הָרַעַד בְּקוֹלְךָ.

בת שבט

אֲנִי בַּת לְשֵׁבֶט נָשִׁים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּיֶרַח דְּבַשׁ

וְרָצוֹת מֵאָז עִם הָאַיָּלוֹת בֶּהָרִים, מְלַחֲכוֹת

בַּשָּׂדֶה הֶלְקֵטִים יְרֻקֵּי פָּרָג וּבוֹרְאוֹת

בְּהֶבֶל פִּיהֶן אֲדָמָה, מַעְיָנוֹת וְתוּתֵי בַּר.

 

אֲנִי בַּת לְשֵׁבֶט נָשִׁים הַטּוֹבְלוֹת אֶת גּוּפָן הָעָרֹם

בְּאַגָּנִים שֶׁל פִּרְחֵי אַגָּס, מִתְקַדְּשׁוֹת בָּאַהֲבָה,

כּוֹרְעוֹת לָלֶדֶת כַּרְמֵי יֶדַע בְּשֵׁלִים

וּבְטִפַּת אֹדֶם כּוֹתְבוֹת גּוֹרָלוֹת.

 

אֲנִי בַּת לְשֵׁבֶט נָשִׁים מְרַפְּאוֹת הַמַּזְלִיפוֹת

בְּכָל בֹּקֶר אֶגְלֵי טַל עַל מִצְחָן שֶׁל יְלָדוֹת

וּמְבָרְכוֹת אוֹתָן בְּמַזָּל. בִּשְׂפַת הַצִּפֳּרִים

מְשׁוֹרְרוֹת אֶת תּוֹרַת הַיְּצִירָה לְמַעֲשֶׂה.

 

אֲנִי בַּת לְשֵׁבֶט נָשִׁים אַמִּיצוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת

לְמַסְּעוֹת חֲנִיכָה, מֵתוֹת וְנוֹלָדוֹת מֵחָדָשׁ,

שָׁבוֹת אֶל בָּתֵּי הַחֵמָר שֶׁלָּנוּ, מַדְלִיקוֹת מְדוּרָה,

מְבַשְּׁלוֹת נָזִיד וּמְסַפְּרוֹת אֶת סִפּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ.

 

אֲנִי בַּת לְשֵׁבֶט נָשִׁים הַמַּמְשִׁיכוֹת לְלַוּוֹת אוֹתִי

בְּמִזְמוֹרִים בְּעוֹנוֹת חַיַּי הַיְּבֵשׁוֹת וְהַלַּחוֹת.

מִכָּל שֹׁרֶשׁ פָּצוּעַ מַצְמִיחוֹת עֲצֵי חַיִּים, לְכָל עָנָף

צִפּוֹר שִׁיר וּבְכָל צִפּוֹר, מְעוּפִי הַמְּקֻדָּשׁ.

זו השעה

זוֹ הַשָּׁעָה

לִסְגֹּר חַלּוֹנוֹת

וּלְהַדְלִיק אֶת הַצֵ'רָאק

בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין

זֶה הָרֵיחַ שֶׁדָּבַק בִּי

בַּלֵּילוֹת בָּהֶם הָזִיתִי

שִׁירָה עֲרֻמָּה

וְאַתָּה הָיִיתָ שָׁם

מַזִּיעַ וְסוֹפֵק אֶת הַתֹּם הַנּוֹרָא.

 

אֲנִי מַבִּיטָה בְּצִפּוֹרֵי הַלַּיְלָה

נֶחְבָּטוֹת עַל חַלּוֹנִי.

אֵינִי מַבְחִינָה עוֹד בֵּינִי לְבֵינָן.

אֲנִי תּוֹהָה אִם תִּזְכֹּר אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי.

בֵּיתִי כְּבָר מִזְּמַן סָדוּק מִמֶּנִּי

וּבִמְקוֹם מַטַּע הָרִמּוֹנִים

תָּלְתָה סָבָתִי דִּגְלֵי תְּפִלָּה

וּשְׁמוֹת אֲהוּבָהּ הֲפוּכִים עַל גַּבֵּיהֶם.

 

אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת מָרָק

עִם מָשׁ וּדְלַעַת

מְשׁוֹרֵר רָעֵב נוֹגֵס בַּבָּשָׂר הַחַי.

מָה לִי וּלְזֶה?

הַיּוֹם אֶסְתַּפֵּק רַק בְּכָך:

לְהַבִּיט בְּךָ

וְלִסְפֹּר אֶת תְּנוּעוֹת הַצֵּל עַל הַכְּתָלִים

כְּמִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁחִכִּיתִי

וְלוֹמַר לְךָ:

"זוֹ הַשָּׁעָה לִסְגֹּר חַלּוֹנוֹת

וּלְהַדְלִיק אֶת הַצֵ'רָאק

בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין,

לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשְׁךָ הֶעָיֵף

בְּשֶׁקַע צַוָּארִי,

לָשִׁיר לְךָ שִׁיר עָרֹם

וּלְהַזִּיעַ אֶת כָּל הַבְּכִי

פַּעַם אַחַת

וְאַחֲרוֹנָה".

 

* צֵ'רָאק – מנורת שמן

 
 

השקט שלי

הַשְּׁבִיל הַזֶּה

שֶׁמַּתְחִיל בְּעֵץ הַדֻּבְדְּבָן

מוֹבִיל אוֹתִי אֵלֶיךָ.

 

אַל תִּטְעֶה,

זוֹ לֹא הַפְּרִיחָה

שֶׁמְּעִירָה בִּי אֶת הַהֶרֶף,

 

זוֹ שְׁעַת הַגּוּף

בְּטַעַם פְּרִי בָּשֵׁל

שֶׁסִּמַּנְתָּ בְּהֶבֶל פִּיךָ.

 

זוֹ שְׁעַת הַלַּיְלָה

בָּהּ נִשְׁבַּעְנוּ שֶׁכַּנְפֵי הָעָשׁ

הֵן פֶּרֶק בַּסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ.

 

בְּמַחֲשָׁבָה שְׁנִיָּה,

הַשְּׁבִיל הַזֶּה

מֵשִׁיב אוֹתִי הַבַּיְתָּה.

 

אֲנִי חוֹלֶצֶת נַעֲלַיִם כּוֹאֲבוֹת

וְשׁוֹכֶבֶת עַל הַגָּאבֶּה.

כָּאן מַתְחִיל הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּי.

 

* גָּאבֶּה – שטיח מצמר כבשים גולמי שאורגות הנשים בשבטי הנוודים בדרום איראן